להיות מנחה בארגון – הרהורים

הרהור ראשון-אתה כבר חלק  מהארגון

'אתה כבר חלק מאתנו'. כך אמרה לי אחת ממנהלות ההדרכה האהובות והמוערכות  עלי. היא מנהלת הדרכה בבנק גדול ומוביל, ואתה שואל את עצמך איך אני מכיל את התמיכה הזו?זה טוב?זה רע?זה מפריע לי?זה מפריע לארגון?מי מאיתנו היועצים/המנחים היה רוצה להיות כה מזוהה עם הארגון הנועץ?

והמנחה?האם אתה הצריך להיות חלק מ…או להסתכל מבחוץ. כנראה שהתשובה דומה לרוב התשובות שאנו מספקים ללקוחותינו, והיא נעוצה במרכזו של הציר ובאזור האפור שכולנו מתקשרים אותו.

יכולתו של יועץ טוב או מנחה מצוין הוא להיכנס לעומקו של הארגון, לעומקה של האסטרטגיה וכן גם לפוליטיקה הפנימית- אך היכן קיים הגבול? הרהור שמלווה אותי לא מעט, ברבים מהארגונים בהם אני מתווה את דרכי כיועץ וכמנחה.

מאז ומעולם הקבוצה היא הלקוח המרכזי של המנחה ועם זאת, הדבר מציב דילמה לא פשוטה. האם הקבוצה לא מובילה את המנחה למקום המזדהה והאמפתי? כיצד היא מאפשרת לו לשקף חולשות אישיות וקבוצתיות?כנראה כאן התשובה היא בכל זאת בטווח של השחור או הלבן. שיקוף החולשות וטיפול בהן היא מטרה הדרכתית ראויה. היא משקפת תהליך ארוך טווח ולא פתרון.

 

הרהור שני-תהליך או פתרון נקודתי?

"תן לנו 2 הרצאות בנושא שירות יוזם. זה חשוב לנו,זה קריטי לנו."

ואתה שדואג לאינטרס הארגון, מתלבט בשאלה מה?למה?מתי? ובעיקר-כמה? הרי  בכדי לעבור מאסטרטגיה של שירות לשירות יוזם נדרש תהליך עומק שחייב להתייחס לעולמות של תפיסה, של מיומנות,של מוטיבציות אישיות וכמובן למעטפת של ניהול. לא פעם אתה אומר לעצמך-'הרי זה הצורך! למה אתה מתווכח?'

אני מוצא עצמי עסוק בשאלה הזו לא מעט. מדוע לסמן לארגון תהליך כשהצורך מאוד נקודתי. ההפתעה הגדולה היא כאשר הארגון מקבל פתרון חלקי והופך אותו לתהליכי.

מצאתי 2 ארגונים כאלה, שהפתרון הנקודתי בדמות 3 סדנאות ו-2 מפגשי ייעוץ עשו מהפיכה של ממש בארגון, בשיטות ובפרקטיקה היומיומית. כן, לפעמים זה קורה… פתרון נקודתי, הופך לתהליך רחב ומשמעותי יותר. ועם זאת, לא תמיד…

 

הרהור שלישי-מתי לעזוב? מתי להיפרד?

'אני רוצה לפנות ללב שלך קחו יועץ/מנחה אחר, כדאי לכם. תרוויחו רוח רעננה חדשה. מישהו שיביא איתו משהו אחר או איזו פינה שלא זיהינו עד היום'.

"זו בטח מניפולציה" היא אמרה לעצמה. "כמה אצילי מצידך ,יאללה יאללה זה נשמע כמו 'אני הולך,אני הולך', הממלמל לעצמו מוכר הארטיקים בים".

'קחו מישהו אחר!'

זה קרה ועשה טוב לארגון הזה שמצאתי עצמי חוזר אליו לאחר שנתיים.

כולנו מבינים שעוצמתו של יועץ (כמו זו של מנהל) שהעולם מסתדר (ובטוח יסתדר) גם בלעדיו. תן את ניסיונך לארגון ,תן את הרוח והמוטיבציה השלם את התהליך ולך!

תן לארגון לפעול בעצמו ולהגיע לחוויית הצלחה משמעותית גם בלעדיך.

בימים שאתה מרגיש שאתה חוזר  על עצמך-ולשווא, לך! נכון-זה קשה. כל פרידה היא קשה, אך הסיפוק שמזמנת פרידה, המאפשרת תחזוקת תפיסה ומיומנויות ע"י הארגון הוא הסיפוק והגאווה הגדולה ביותר.

האם זה הרהור? לא בטוח.

 

הרהור רביעי-אהבת הקהל או נאמנות למטרה?

קהילת המנחים/היועצים מונעים גם מאהבת הקהל, לא? גם לי, כמו לרבים, קיימת מספיק אהבה בבית: זוגתי שתחיה, ילדיי. מה לא מספיק?

ובכל זאת,אולי כדאי שאדבר בשם עצמי ואפסיק להכליל. כן! מה שמניע אותי בעיקר כמנחה זה אהבת הקהל. זו לא בושה.

כנראה שגבולות זה שם המשחק, גם בזירת הלמידה.

קרה לי בעבר שאם לא באים לשבח אותי בהפסקה הראשונה לאחר תחילת יום הסדנה, הייתי לוקח את זה למקומות לא בריאים. אבל האם היעדר מילה טובה ב-10:00 הופך אותי בהכרח למנחה פחות טוב. עזבו כרגע את התהליך, גם מנחה צריך להיות מונע.

אתה אומר לעצמך, 'תן לקבוצה לסמן את התוצאות בסוף התהליך/בסוף הסדנה. לוקח זמן להבין,להכיל, שלא לומר להפנים וליישם'. אבל האם המקצוע לא צריך להיבנות מפידבקים קטנים במהלך ולא רק בסוף?

הרהור מעט נרקסיסטי…

 

סוף דבר

חלקתי חלק מהרהוריי….תודה, אני כבר מרגיש יותר טוב.

להתראות בהרהור הבא…

 

נדב בן מרדכי | מאי 2017